לפני כשנה, ולגמרי במקרה, הגעתי לחוג סלסה ברעננה. חברים הזמינו אותי להצטרף ומתוך סקרנות אמרתי לעצמי "למה לא?" מאז ועד היום אני לא מפספסת שיעור אחד. יתרה מזאת, כולם מסביבי יודעים שניתן לקבוע איתי עסקים או בילויים, בכל ימות השבוע מלבד יום שלישי בערב, המוקדש לסלסה באופן קבוע. פשוט כייף!!! זה ממלא אותי באנרגיות, וכמוני גם את כל שאר חברי הקבוצה (אנשים מקסימים, שרוקדים ומבלים ערב מהנה ביותר יחדיו). חוג הסלסה שלנו בהדרכת מוריס ודבורה, הוא ללא ספק הצלחה גדולה ומקור להנאה צרופה עבור כל אחד מהמשתתפים. דבי יוסף, מאמנת אישית, מתמחה בעבודה עם אנשים בעלי הפרעת קשב וריכוז.

הי דבורה ומוריס, רציתי רק להגיד תודה... אני מאמין שאתם יודעים שכייף לי עם הסלסה ואתכם. שאני יכול להגיע לסלסה, בסוף יום עבודה - עייף, עצבני, מפורק, מבועס, גמור, שפוך, הרוס (וכל השאר) ועם הצליל הראשון ושתי תנועות ראשונות, הכל נמוג ואיננו, החיוך עולה, הדופק גם וכל השאר נשכח. אבל בכל זאת – לידיעתכם ולכל מען-דבעי: לא חדר כושר, לא התעמלות מדרגה, לא ריצות והליכות, לא משקולות, לא ספינינג, לא כל המשעממים הנ"ל שווים לחווית סלסה. חוויה של מוזיקה מקפיצה, קצב לטיני, זעה, צחוקים... בקיצור, הכייף בהתגלמותו! אז תקראו, תפנימו, ו... תחייכו כאילו שאתם נהנים. צביקה שנהב סטודיו מולטימדיה www.studio.co.il

כשהגעתי לחוג, שאלתי את עצמי "מה יש כאן ללמוד? כמה צעדים בסיסיים ואני מרחפת לי בקצב הלטיני..." התחושה הזו של "אין בעיה" חלפה לחלוטין כבר במחצית הראשונה של השיעור הראשון, כי יש מה ללמוד, וכשלומדים את זה ממורים מעולים, עם המון הומור וצחוק, כשהאנשים שמסביב שרויים כולם באנרגיה שמספקת לנו הסלסה, אז ה"אין בעיה" מתממש, הכל נפלא וטוב, וממלא בשימחה אמיתית. אורית